<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ט</h1>
<h2>דף קה.</h2>
וצריך לברך על נט"י ומקמי ניגוב מיקרי שפיר עובר לעשייתן דנטילה בלא ניגוב לא כלום היא דא"ר אבהו (סוטה ד' ע"ב) כל האוכל לחם בלא ניגוב כאילו אוכל לחם מגואל שנא' (יחזקאל ד') ויאמר (אלי) [ה'] ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וכו', לח מים. ורב היי פירש נטילה על שם הכלי ששמו נטלא כדאמרינן אתקין רב יעקב נטלא בת רביעת', ואמרינן בחזקת הבתים (ב"ב נ"ח ע"ב) אנטל (בת רביעת') [אנבג זהו רביעית] ויש מפרשים מטעם אחר.
מים ראשונים מצוה ומברכין עליהם אחרונים חובה, משום סכנת המלח, ואין מברכין עליהם וכן בהלכות גדולות. ונפקא מיניה נמי לכדתנן בסוף פ"ק דעירובין (י"ז ע"א) ד' דברים פטורין הן במחנה וחדא מינייהו נטילת ידים, ואמר אביי (שם ע"ב) לא שנו אלא מים ראשונים אבל מים אחרונים חובה. ובשם רבינו יצחק בן מלכי צדק שמעתי שמברכין עלייהו דאסמכינהו רבנן אקרא דוהתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים בסוף פרק אלו דברים שבין בית שמאי (ברכות נ"ג ע"ב). ולא נהירא, דא"כ אשמן נמי נברך דהא אסמכוהו התם נמי אקרא דכי קדוש אני ה' אלוהיכם, זו ברכה. ויש מרבותי שהיו אומ' דלמברך ברכת המזון לדידיה מצוה לברך עליהן דגרסינן פרק אלו דברים (שם) ידים מזוהמות פסולות לברכה וקרא נמי במברך קאי, אבל לשאר שהוא רק משום סכנה לא. ובמדרש ר' תנחום בפ' וישא משלו איתא בהדיא דמים אחרונים נמי חייב לברך עליהן מקל וחומר ומה [מים ראשונים דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל מברך אחרונים לא כש"כ]. מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע מים אחרונים אין ניטלין אלא בכלי [ו]אמרי לה [מים אחרונים אין ניטלין] על גבי קרקע ואיכא בינייהו קינסא. ומים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא. וחמין דאמרי' אפילו היד סולדת בהן, דתרי לשני נינהו ואזלינן בדרבנן אחר הלשון המיקל. גרסינן בירושלמי אלו דברים (ה"ב) תני מים ראשונים שלפני המזון מצוה אמצעיים רשות ושלאחר המזון חובה מה בין ראשונים לשניים אלא שבראשונים נוטל ידיו ומפסיק ובשנייה נוטל ואינו מפסיק מהו נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה.
<h2>דף קו.</h2>
איתמר חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים ור' יוחנן אמר נוטלין מהן לידים והילכתא כר' יוחנן דהא מייתי עובדא כוותיה. חמי טבריה חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים ור' יוחנן אמר כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש. אמר רב פפא במקומן דכולי עלמא לא פליגי דשרי, משקל מינייהו במנא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דפסיק מינייהו בבת בירתא וכו'. ורבינו האלפסי (ברכות פ"ח סי' ר"א) פסק בהא כחזקיה דהוא רביה דר' יוחנן. כתנאי מים שנפסלו משתיית הבהמה וכו' בקרקע כשירין וכו', פר"ח יש אומרים עכורין וקרובים להיות טיט הנרוק וי"א מלוחין ואין הכלב יכול ללוקקן והביא ראייה מפ"ב דזבחים (כ"ב ע"א) מטיט הנרוק. וצריך לומר שקרובין להיות טיט הנרוק אבל אינו ממש טיט הנרוק כך שאין פרה שוחה ושותה מהם כל[ל], דהני אפילו למקוה נמי לא כדמוכח התם, והכא שנפסלו משתיית הבהמה שאין שותה מהם אלא ע"י הדחק הילכך כשירין לטבילה כדמוכח הכא. ורש"י פי' כגון מים סרוחים וחמי טבריא משום דאחמי טבריא מייתי לה. והא דתנן בפרק ז' דמקוואות (מ"א) אלו מעלין (ואילו) [ולא] פוסלין השלג והברד כו' טיט הנרוק, מיירי כשפרה שוחה ושותה מהן. וגרסינן בפ' (בתרא) [ב'] דמקוואות (מ"י) מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ולא בטיט וכו', ותנן (ידים פ"א מ"ג) נפל לתוכו דיו קומוס וקנקנתום ונשתנו מראיהן פסולין. ורב אחאי כתב האי מאן דבעי למיכל לחמא ואשכח מנא דרמו ביה מיא משכשך ידה בגויה ושפיר דמי (ואיבעיא) [דאיבעיא] לן בפ"ב דזבחים (כ"א ע"א) מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור, ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו וכו' ולא איפשיטא, טעמא דכתב התם ממנו הא לאו הכי פשיטא דרחיצה מקרי דהא כתיב ורחצו אהרן ובניו ממנו. אבל בשאלתות בפ' זאת תהיה (סי' צ') כתוב היכא דאזיל אגב נהרא וליכא מנא בהדיה לממשה ידיה לא לישקול מיא בחד ידא ולימשיה לאידך אלא למשינהו לתרווייהו בנהרא דהוה ליה הטבלה. ולא משינן אלא ממנא כדתנן במסכת ידים (פ"א מ"ב) בכל הכלים נוטלין לידים אפילו בכלי אבנים כלי גללים כלי אדמה ואין נוטלין לידים לא בדופני הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו מים בחפניו. מאי טעמא אסמכינהו רבנן אמי חטאת אי נמי אקידוש ידים ורגלים כדתנן התם בסמוך מפני שאין ממלין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נוטלין לידים אלא בכלים. ומזה היה משמע דכקידוש ידים ורגלים הן, (ותרי) [והרי] לא איפשיטא בזבחים. ולא ידענא אי לכל מילי מדמי להו למי חטאת ולקידוש ידים ורגלים כדתנן במסכת ידים (שם מ"ג) עשה בהן מלאכה או ששרה בם פתו פסולין, פי' לנטילה, ובפרק הניזקין (גיטין נ"ג ע"א) אמרי[נן] דמי חטאת נפסלין במלאכה, דדילמא היכא דאיתמר איתמר, דהא חזינן שיש חילוקין ביניהם דאמר ריש לקיש (זבחים כ"ב ע"א) כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ולרביעית אינו משלים, ועוד איכא דאמרי (שם ע"ב) דצריכי מי כיור להיות מי מעיין, וגם נפסל בלינה בשלא שקעו (שם כ"א ע"א), מה שאין כן בנטילה. ואמרי[נן] (ק"ו ע"ב עי"ש) עד כאן לחולין וכו' עד כאן לקידוש ידים ורגלים. ומההיא דאמר רבא (ק"ז ע"א) האי אריתא דדלאי אין מטבילין בה ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא הוה משמע דגם לשכשך בה דלא אתי מכח גברא. וליכא למימר דהתם (לאו) משום [דלאו] (ד)כלי הוא דקבעו ואחר חקקו מיירי, דא"כ הוה ליה למימר משום דלאו כלי הוא. אבל בנהר פשוט שמותר לשכשך בהן כדאמרינן הכא כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש.
תנן בחגיגה (י"ח ע"ב) נוטלין ידים לחולין והני מילי לפת אבל לפירות או למעשה קדירה לא. ואין מזמנין עליהן בשלשה כעובדא דרבה בר בר חנה. וכל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים. ואם ידע בבירור שנגע בטינופת אפילו לפירות צריך ליטול. והחמירו חכמים בנטילת ידים כדחזינן בעירובין (כ"א ע"ב) במעשה דר' עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים ונסתכן ולא טעם כלום עד שהביאו לו מים ליטול ונטל ידיו. ותנן (עדיות פ"ה מ"ו) את מי נידו את ר' אלעזר בן הינך שפיקפק בנט"י. ואמרינן בפ"ק דסוטה (ד' ע"ב) כל האוכל בלא נט"י כאילו בא על אשה זונה שנא' כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וכו'. א"ר אליעזר כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם. ותניא [שבת ס"ב ע"ב] ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות המשתין מים לפני מיטתו ערום ומי שאשתו מקללתו בפניו והמזלזל בנט"י והני מילי דזימנין לא משי כלל אבל משא ולא משא לית לן בה. א"ר חסדא אנא משאי מלא חפניא מיא ויהבי מלי חפני טיבותא. (סוטה שם) אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה ותנא כוותיה.
<h2>דף קו:</h2>
וצריך מקודם לנקות ידיו משום חציצה דכל דבר החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים לחולין ובקידוש ידים ורגלים במקדש. והם בצק שתחת הציפורן וכן כל הני דמיתני במסכת' מקוואות (פ"ט) לגבי חציצה טבילה. ולכן צריך לגלח ציפורניו תדיר שלא יעברו בשר וגבינה תחת הציפורן. ואע"ג דתנן (שם מ"ד) צואה שתחת הציפורן אינה חוצצת, הא תניא עלה בתוספתא דמקוואות (פ"ו ה"ה) בד"א שכנגד הבשר אבל שלא כנגד הבשר חוצץ אבל בצק אפילו כנגד הבשר חוצץ, דהוי מיעוטו המקפיד. ואם ציפורניו הם גדולים מותר וינקם תדיר. ובני אדם הנושאים טבעות של כסף וזהב באצבעותיהן אע"פ שמהודקין וחוצצין בטבילה, בנטילת ידים לחולין אין לחוש, דת"ר (ק"ו ע"א) נטילת ידים לחולין עד לפרק ויש מפרשים לפרק שבאמצע אצבעו, והטבעת נתונה אצל קשרי ידיו. ואע"ג שיש לומר דסתם טבעות אין מהודקות לחצוץ אפילו בטבילה מדקאמר בריש פרק במה אשה (שבת נ"ז ע"א) גבי חוטין שבראשה מה טעם לא תצא בהן משום לא תטבול בהן עד שתרפם מאי טעמא זימנין מיתרמי וכו', ולגבי לא תצא בטבעת לא קתני האי טעמא דטבילה ש"מ דאין חוצצין דמסתמא מרופין, הדעת מכרעת דחוצץ אם לא משום שידע ברור שמרופין, [והא דלא] תלי טעמא בטבילה, דבלאו הכי חיישינן למישלף ואחוי מה שאין כן בחוטין (דכל) [דלאו] תכשיט נינהו כולי האי. ובירושלמי דברכות פרק אילו דברים [ה"ב] תני מים ראשונים מצוה אמצעיים רשות ושלאחר המזון חובה וכו' עד שמואל אמר אין נטילת ידים לתרומה. כלומר על מי שאכל חלה ותרומה אין חובה ליטול ידיו אחרי אכילתו. כך כתוב בירושלמי. וטעמא לא ידענא. ומסיים ר' יוסי בש"ר חייא בר (אבא בר רב) אשי אמר רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק ומפני סרך תרומה לחולין עד קישרי אצבעותיו מיאשיה בר בריה דר' יהושע בן לוי אמר מאן דהוה אכיל עם סבי דהוה נסיב לידוי עד לפרק לא הוה אכיל עמיה. ולפי גמרת הירושלמי צריך לפרש גמרא דידן לחולין עד הפרק של קשרי אצבעות ולתרומה עד [פרק] סוף (פרק) האצבעות התחלת הכף וכן לחלה. וכן משמע בפרק בא סימן (נדה נ"ב ע"ב) גבי שתי שערות אחת על קשרי אצבעותיה של יד או של רגל, שעל אותו קשר רגילות להיות שערות. ואם תבשיל דבוק בידה לא עלתה לה נטילה שהרי בטבילה חוצץ וכן ריבדא דכוסילתא אחרי ג' ימים כדאיתא בפרק תינוקת (שם ס"ז ע"א). וגלד שעל המכה חוצץ [ושבתוך המכה אינו חוצץ] וא"ד שחוץ למכה חוצץ שעל המכה אינו חוצץ. וא"ד שחוץ למכה חוצץ ושבתוך המכה אינו חוצץ. [ולכלוך צואה אינו חוצץ].
אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואפילו שלא בשעת הדחק. ואם נכנס לגדולים או לקטנים יזהר שלא יגע בטינופת. וכן לתפילה שרי אם התנה מקנח ידיו בצרור ושרי. ורש"י פי' נמי מתנה עליהם וכו' ובלבד שיזהר מלטנפם ומלטמאם.
<h2>דף קז.</h2>
וכל היכא דלא אתי מכח גברא אין נוטלין כמו אריתא דדלאי ואי מיקרב לגבי דוולא נוטלין דמכח גברא קאתי אבל לא מטבילין. ואי בזיע דוולא ככונס משקה מטבילין בה את הידים. והני מילי לגבי ידים סגי בכי האי חיבור, אבל לטבילה גמורה בעינן כשפופרת הנוד. וכלי שניקב ככונס משקה אין נוטלין ממנו לידים. והיכא דאתי משירי טהרה נוטלין כגון לשנים אבל היה בו רביעית ונשפך ממנו מעט קודם התחלת נטילה לא. מגופת חביות וחמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהן לידים. הסל והקופה אע"פ שמקבלין אין נוטלין מהם לידים. וכי לא נטל אסור ליה לכרוכי ידיה במפה ולאכול דגזרינן דלמא נגע ואמר שמואל (ק"ז ע"ב) התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות. והשמש שלא נטל אסור ליתן פרוסה לתוך פיו.
תניא בתוספתא דכלים כל כיסוי הכלים שיש להם חידוד אם אינם יכולין לעמוד אינם מקבלים טומאה. וקיבלתי שגם אין נוטלין מהם. וכששוטף ידיו בנהר מברך על שטיפת ידים או על נטילת ידים דאסמכוה (ק"ו ע"א) אקרא דוידיו לא שטף במים. אבל נטילת ידים לא מצינו בהדיא סמך. והנוטל בשכר לא סלק ליה נטילה דאסמכיה אמי חטאת ותנן (ידים פ"א מ"ד) הדיח בהן את הכלים או שמיחה בהן את המידות פסולין הדיח בהן כלים מודחים או כלים חדשים כשירין ר' יוסי פוסל בחדשים. (שם מ"ה) ונוטלין מחרש שוטה וקטן מניח חבית בין ברכיו ונוטל מטה על צידה ונוטל. ובגיטין בפ"ב (ט"ו ע"ב) מייתי למשנה (ידים רפ"ב) הנוטל ידיו אחת מכלי ואחת בשטיפה ידיו טהורות, אפילו ההיא דבשטיפה. (וא"ר) [וא"ד] הנוטל ידו אחת [משטיפה אחת]. ואי משי פלגא ידיה ידיו אין טהורות לחצאין והני מילי דליכא עלייהו משקה טופח על מנת להטפיח בעידנא דנטיל לאידך פלגא. (ידים רפ"א) ומי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים מחצי לוג לג' וד' מלוג לה' וי' וק'. (שם פ"ב מ"ג) נטל ידו אחת ושכשך בחבירתה טמאה בראשו או בכותל טהורה. נוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה [או זה על גבי זה] ובלבד שירפו שיבואו בהם המים.
<h2>דף קז:</h2>
והילכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נט"י מאכיל גופיה לא בעי נט"י, ובהלכות גדולות (ברכות ספ"ו) פירש הטעם מפני שהאוכל פעמים אינו יכול לבלוע ומכניס ידו לפיו להבליעו. ולפי זה החולה מאוד וזה שפצוע בידיו ואינו רגיל להכניס ידיו לפיו לא מחייב. וגרסינן ביומא (ל' ע"א) הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא נכנס ויושב במקומו מחזירין על האורחין אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס מידע ידעי דאנינא דעתיה אמר רב נחמן בר יצחק ואנא אפילו לשתות מידע ידעי דאנינא דעתי. ובין נטילה לברכת נטילה לא יסיח. אבל אחר נטילה וברכת נטילה וניגוב קודם ברכת המוציא אין קפידא כדפרישית בהילכות שחיטה וכיסוי.
